זכויות עובדים בחגים 

דמי חגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה בעבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לשכר עבור אותם ימים. הכללים בדבר תשלום דמי חגים באו להשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים המקבלים תמורה עבור ימי חג בהם לא עבדו.

העדרות בימי חג

בהתאם להוראות החוק המעביד חייב לאשר לעובד להיעדר מן העבודה בימי חג כקבוע בחוק, או עפ"י

הסכם או נוהג החלים במקום העבודה.

הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 יחולו לגבי יהודי על מועדי ישראל, ולגבי מי שאינו יהודי על מועדי ישראל או על חגי עדותו, הכל לפי המקובל עליו.

עבודה בערב חג

במקום עבודה בו עובדים 8 שעות ביום, שישה ימים בשבוע או 9 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע,

יום העבודה לא יעלה על 7 שעות או על 8 שעות בהתאמה.

דמי חג

העובד זכאי לקבל תשלום בגין היעדרות בימי החג כאילו עבד בהם. עובד על בסיס יומי זכאי לתשלום ימי חג רק לאחר 3 חודשי עבודה, ויהיה זכאי ל-9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות).

העובד לא זכאי לתשלום בגין ימי חג הנופלים בשבת.

עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד בגין ימי חג.

עובד שעבד ביום חג מתוך כורח, זכאי לתשלום בעבור אותו יום, בנוסף לגמול המגיע מכוח חוק או הסכם קיבוצי, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לדמי חגים.
מנגד, עובד יומי שבחר לעבוד בימי חג אינו זכאי לתשלום עבור ימי חג. שכן, כאמור, הרציונאל העומד מאחורי תשלום דמי חגים הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך. תכלית זו תסוכל אם עובד יעדיף על פי בחירתו לעבוד בחגים ולקבל תמורה הן עבור העבודה שעבד בפועל בחגים והן דמי חגים.

האמור לעיל אינו מהווה תחליף לקבלת יעוץ אישי.

מוסא ג'ריס, רו"ח